<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ז'—ט'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותן בי"ט כגון שחיקת תבלין המפיגין טעמן וכיוצא בהן ונדוכים כדרכן ואפי' במדוך של אבן בלא שינוי ובלא הצלאה אבל מלח אינו נדוך אלא ע"י שינוי לפי שאפשר בלא חסרון טעם אבל נדוכת היא עם שאר הנדוכין כך פסקו הריא"ף ובה"ג וב"ה פסוקות והר' אהרן הלוי ז"ל. ואין שוחקין פלפלין ברחים שלהן אבל דכין אותם במדוכה ככל התבלין והר"י מקור' ז"ל כתב דווקא פלפלין או תבלין בשלא ידע איזו קדרה יבשל בי"ט או בתבלין שמפיג טעמן אפי' ידע. והר"פ ז"ל כתב וז"ל רק לדוך שומים שמפיג טעמן יותר מדאי שרי כך פירשו התוספות פ"ק דביצה ומיהו הריא"ף ז"ל פסק כשמואל דאמר כל התבלין נדוכין כדרכן בלא שום שנוי חוץ ממלח ולפי זה שרי לדוך פלפלין וכל התבלין ואפי' במדוכה של אבן ואף אם ידע מעי"ט מאי בעי בשולי קדירה דבעיא תבלין אפ"ה שרי ואפי' הרבה ביחד ומיהו לתוך הרחיים של פלפלין שקורין מולינט אסור משום דמחזי כעובדי דחול כיון דמיוחד לכך כדאיתא פ"ק דביצה ומנהג העולם כששוחקין פלפלין אף במדוך של אבן לעשות שינוי קצת דרך הטייה או לדוך מעט מעט ושמא היינו טעמא משו' דמתוך כך הם זכורים שלא לדוך יותר מצורך י"ט שנדוכין כלם יחד אע"ג דשרינן לבשל בקדירה כמה חתיכות בשר יחד בקדרה א' אעפ"י שאינו צריך אלא לחתיכה א' התם היינו טעמא משום דבשול א' לכלן יחד אבל גבי שחיקת תבלין הדבר ידוע שאין כלם נדוכין כא' זה כמו זה הלכך אם היה שוחק פלפלין הרבה יחד ואעפ"י שהיה צריך למקצתן אין שחיקה מועלת לכלן ולא דמי לקדרה ופסקו התוספות בתרי לישני לאיסורא היכא דידע או בתבלין שאינו מפיג עכ"ל וכן נמי דעת הר"ז ז"ל ודעת הרש"י והר"ח שפלפלין צריך שנוי.
ואין כותשין הריפות אם לא על ידי שינוי כגון מכתשת קטנה והר"פ ז"ל כתב טוב ליזהר שלא לכתוש ריפות בכל מקום ואפי' במכתשת קטנה. ואין עושין גבינה בי"ט לפי שאין מפיג טעמו אם עושין מעי"ט וכתב הר' שמואל שקלי ז"ל דבחלב חלוב מאתמול מיירי ואז באמ' אם גבן אותה מאתמול הית' חשובה יותר ובירושלמי מהו להעמיד חלב אם אתה אומר כן אף הוא חולב ומעמיד בי"ט ודאי אסור ואעפ"י שהחלב בן יומו הוא החשוב בטעם מ"מ על דרך הבריאות החלוב מאתמול הוא המעולה ואפי' לחלוב ולגבן אסור ואע"ג דלגבינה חלב בן יומו הוא המעולה כיון דאולודי אוכלא הוא אסור. והר"פ ז"ל כתב זה ודאי אפשר לעשותו בי"ט ולא דמי לשאר אוכל כגון אפיה ובישול וכיוצא בהן דמותר דהתם אי אפשר לעשות מעי"ט לפי שהתבשיל מפיג טעמו וגם פת החמה טובה לאכול יותר מן הצוננת. ואסור לחלוב אם לא לתוך האוכל שאין מותר אוכל נפש אלא באוכל נפש כמו שמבואר בירושלמי מושמרתם את המצות ומשקה הבא אל אוכל כאוכל דמי ולפיכך מותר, ויש מחמירין לחלוב אפי' לתוך האוכל אם העז עומדת לחלבה שמאחר שהעז מוקצית החלב ג"כ מוקצה וי"א שאפי' עומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינה עומדת לגבן וליבש הגבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הר"ז ז"ל ודין סחיטת פירות כתבנו בהלכות שבת.
ירושלמי הדין סקריא אסור למעבד כיומא טבא דלמא מפסיק בנימיה פי' סקריא מולייתא שקורין בלעז קומפלידורא גזרה שמא יחתוך חוט התפיר' אלא כיצד יעשה יתקן מעי"ט חוט משזר וישימהו בחררה של מחט פי' הבעל הערוך ז"ל מקום שמשימין בו החוט מלשון ויקוב חור בדלתו בדרך שלא יהיה צריך לפסו' אחר התפירה אבל יוכל להשמט ממנה מבלי הפסקה ובי"ט יתפור בו כפי הצורך המולייתא ואחר ישמטנו מן המחט וישמר שלא יחתכנו. וכן כל מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט אסור לעשותן בי"ט כך מצאתי בשם הראב"ד ז"ל. וכתב א' מן המחברים ועל תפירת התרנגולת בחולייתא שגודלין החוט ותופרין ופוסקין אחר התפירה אעפ"י שאין זה דומה לגדול פתילה דהתם קא מתקן מנא והכא לאו מנא אעפ"כ מלמדין אותו שלא יהיו גודלין כדרך שהוא עוש' בחול והפסקת החוט ראוי להתיר כמו חותמו' שבכלים שמותר לו לחתוך ואם תאמר ראוי זה למלאכתו כי גם כן ראוי כד הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא דחזו לנגרי ולחציני לעיוניה על הירושלמי שאוסר. והרשב"א ז"ל כתב בתשובת שאלה שמותר לתפור העוף בי"ט שמלאוהו מבשר כתית שהרי אותה תפירה אוכל נפש היא והמחט בעצמו מותר בטלטול כדאמרינן מחט של יד כדי ליטול בה את הקוץ ותו דכלי שמלאכתו להית' לצורך גופו ולצורך מקומו מותר לטלטל עכ"ל.
